כמעט כל בעל דירה בישראל כיום מכיר את הסיטואציה שבה שוכר מפסיק לשלם דמי שכירות או מסרב לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות אשר סוכמה בחוזה שכירות.
עקב העלויות הגבוהות והזמן הרב (עשוי להגיע יותר מחצי שנה) של הגשת תביעה לבית המשפט רבים מבעלי הדירות נאלצים לוותר לשוכרים על חלק מדמי השכירות או לאפשר להם לגור בדירתם במשך מספר חודשים בחינם.
בחודש יוני 2008 הוצע לקבוע הליך משפטי מקוצר נפרד לתביעות לפינוי מושכר לתביעות לפינוי מושכר אשר חוק הגנת הדייר אינו חל עליו. הליך זה בא לקראת בעל הדירה ונועד למנוע את מצב חוסר אונים שבעל הדירה נמצא בו.
ההליך המשפטי התקבל חלקי ע"י שר המשפטים, ההליך כעת נקרא "תביעה לפינוי מושכר" שאמור לגרום לכך שתביעות לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו יקרו במהירות וביעלות
מספר סעיפים של ההליך החדש "תביעת לפינוי מושכר" :
- בעל הדירה יגיש תביעה לבית המשפט שתוכתר במילים "תביעה לפינוי שוכר". כתב התביעה לא יכיל סעדים נוספים. כמובן שלכתב התביעה יצורפו תצהירי עדות ראשית של העדים, אסמכתאות משפטיות וכד'.
- בשלב זה הנתבע נכנס לתמונה, הוא מגיש כתב הגנה בתוך מועד שלא יאוחר מ- 30 ימים ממועד כתב התביעה. כמו כן גם לכתב התביעה יצורפו תצהירי עדות ראשית של העדין , אסמכתאות משפטיות וכד'.
- בשלב האחרון בית המשפט יקבע דיון במועד שלא יאוחר מ-30 ימים מהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה האחרון.
חידוש מהותי בהליך זה טמון בראש ובראשונה בכך שעל התובע והנתבע לצרף לכתב התביעה את כל העדויות, המסמכים והאסמכתאות שלהם. חידוש מהותי נוסף טמון בכך שהדיון הראשון בהליך אמור להתקיים בתוך לא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת התביעה בעוד שכיום עלול הדיון הראשון בתביעה להתקיים חצי שנה ויותר לאחר הגשת התביעה.
אחת מההנחות העומדות בבסיס ההליך המקוצר האמור הוא שבאמצעות הליך זה ניתן יהיה לפתור במהירות סכסוכים שבהם אין לשוכר כל טענת הגנה טובה מפני התביעה.
