פסקי דין – שטר חוב # 1


למברג ואח' נ' בן דוד ואח'

בפני
כב' השופטת כוכבה לוי

תובעים

אילן למברג
באמצעות בא כוחו עו"ד פלס ושות'.

נגד

נתבעים

1.נירה דבורה בן דוד
2.רון שמעון פרקין
שניהם באמצעות הנתבעת 1 עו"ד בן דוד

פסק דין
התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע – בעליה של דירה בירושלים, אשר הושכרה לנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בהתאם לחוזה שכירות בלתי מוגנת שנחתם ביום 1/4/10 (להלן: ההסכם). להתחייבויות השוכרת על פי הסכם השכירות ערב הנתבע 2 (להלן: הנתבע) מכוח שטר חוב עליו חתם ביום חתימת ההסכם.
התובע , בעלי הדירה ,מתגורר בגרמניה .בכל הקשור לשכירות הדירה פעל מטעמו מר שלמה ברקבי (להלן : ברקבי), מכוח יפוי כוח נוטריוני.
תקופת השכירות- בהתאם להסכם השכירות הייתה בין התאריכים : 8/4/10 ועד ליום 31/3/11. דמי השכירות על פי ההסכם עמדו על סך של 7,000 ₪ לחודש, כאשר מחצית תקופת השכירות שולם סך של 6,000 ש"ח לחודש ובמחצית השנייה שולם סך של 8,000 ש"ח לחודש.
סכום התביעה העיקרית , הועמד בתחילה על סך של 32,809 ₪.
לאחר הגשת התביעה במתכונתה הראשונה קיבל התובע אישור לתקן את תביעתו על דרך של הגדלת סכום התביעה , עוד בטרם הוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים, כך שסכום התביעה הנוכחי הינו 58,515 ש"ח.
תביעה שכנגד -יחד עם כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת, הוגש גם כתב תביעה שכנגד על סך של 142,726 ש"ח, בגין כלל הנזקים שנגרמו לנתבעת במהלך תקופת השכירות, נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים.
הנתבעת , עורכת דין במקצועה, ייצגה הן את עצמה והן את הנתבע 2.
טענות התובע
לטענת התובע פינתה הנתבעת את הדירה רק ביום 11/4/11 וזאת על אף שהיה עליה לפנות את הדירה כבר ביום 31/3/11, כפי שנקבע בהסכם, ולמרות שניתנה לנתבעת התראה עובר למועד סיום השכירות.
לגירסת התובע, הנתבעת לא השיבה את הדירה בתום תקופת השכירות כשהיא נקיה, מסוידת וללא חפצים. לטענת התובע הוא נדרש לבצע תיקונים ועבודות תחזוקה בשווי של 7,934 ₪. לעניין זה מפנה התובע לסעיף 12.2 להסכם מכוחו הוא רשאי לבצע תיקונים על חשבון הנתבעת ובלבד שייעשו במחירי שוק ותוך הצגת אסמכתאות לתשלום בפועל.
לטענת התובע, לאור פינוי הדירה במועד המאוחר ביחס לקבוע בהסכם השכירות ולאור משך התיקונים שנדרשו , הייתה הדירה ראויה להשכרה רק ביום 29/4/11.
מכאן , לשיטתו , שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי שנקבע לכל יום איחור, כך שתחויב בסך של 11,600, – מכפלת 29 ימי איחור בסך של 400 ש"ח לכל יום איחור, כפי שנקבע בהסכם.
בנוסף טוען התובע כי לאחר הגשת כתב התביעה הראשון, התברר כי הנתבעת נותרה חייבת לעיריית ירושלים סכום של 24,865 ש"ח בגין תשלומי ארנונה שלא שולמו וכן סך של 839 ש"ח בגין חיובי מים – סכום זה הוסף על ידי התובע במסגרת כתב התביעה המתוקן.
טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת היא עזבה את הדירה ביום 7/4/11 . בהתאם להסכם, איחור של עד 7 ימים אינו נחשב הפרה של ההסכם . כמו כן טוענת כי בהתאם למכתב בא כוחו של התובע הובהר כי אם תפנה את הדירה עד ליום 7/4/11, לא יינקטו נגדה הליכים משפטיים.
לטענת הנתבעת הסתיר ממנה התובע , ליקויים סמויים רבים בתשתיות הדירה שהיו ידועים לו עובר לחתימה על הסכם השכירות, בעקבות תלונות של דיירים קודמים ואשר התגלו לנתבעת רק לאחר שנכנסה לדירה ובמהלך תקופת השכירות.
הנתבעת עדכנה את מר ברקבי במהלך כל תקופת השכירות אודות הליקויים שהתגלו, אולם מאחר והתובע לא פעל לתיקון הליקויים , נאלצה הנתבעת לבצע תיקונים אלו על חשבונה . למרות פניותיה של הנתבעת, לא השיב התובע את הכספים ששילמה הנתבעת לתיקון הליקויים.
הנתבעת פירטה מסכת של עבודות לשיפוץ ותחזוקת הדירה שביצעה לטענתה במהלך תקופת השכירות, כך שהדירה נמסרה לתובע בתום תקופת השכירות במצב טוב יותר משהייתה בתחילת תקופת השכירות.
עוד ציינה כי הדירה נמסרה והוחזרה לתובע כשהיא ריקה מחפצים, מסוידת ונקיה.
מפתחות הדירה נמסרו הן לידי אחד השכנים והן באמצעות דואר רשום.

טענות הנתבע 2
הנתבע 2, שהינו ערב להסכם השכירות, טוען כי לא ניתן לחייבו מכוח שטר החוב, שכן הנתבעת עמדה בתשלומי שכר הדירה במלואם ואף פינתה את הדירה במועד שלפי ההסכם אינו עולה כדי הפרה של ההסכם, ומשכך עמד בתנאי הערבות ויש להשיב לידיו את שטר החוב.
לטענת הנתבע 2 , מבדיקה שביצע נודע לו שהדירה הוחזרה ונמסרה על ידי הנתבעת כשהיא ריקה מחפצים לאחר שבוצעה צביעה וניקיון של הדירה.
הנתבע מציין כי ביקר בדירה מס' פעמים בתקופת השכירות וראה את בעיות הרטיבות שהיו בדירה ואף ידע כי הנתבעת השקיעה זמן רב וממון בתיקון ליקויים אלו.
עוד טוען כי מאחר וגובה הערבות הועמד על סך של 25,000 ש"ח לא ניתן להגיש כנגדו תובענה בסכום העולה על הסכום שנקבע בשטר החוב.
טענות התובעת שכנגד
הנתבעת הגישה כאמור תביעה שכנגד הן כנגד התובע -הבעלים של הדירה והן כנגד מר ברקבי, מיופה כוחו של התובע.
לשם הנוחות תיקרא התובעת שכנגד הנתבעת והנתבע שכנגד ייקרא התובע.
הנתבעת טוענת בתביעתה שכנגד, כי התובע פעל בחוסר תום לב באמצעות מיופה כוחו, מר בקרבי, שכן לנתבעת הוצג מצג שווא כי מדובר בדירה במצב מעולה . על רקע זה הסכימה לשלם דמי שכירות הגבוהים ב – 25% ממחיר השוק, בעוד שבפועל התברר כי בדירה ליקויים רבים הגם שבפגמים נסתרים עסקינן .
כוונת הצדדים במעמד חתימת ההסכם הייתה כי כל הליקויים הגלויים יתוקנו עד למועד הכניסה לדירה .אשר על כן נדחה מועד הכניסה מיום 1/4/10 ליום 8/4/10, אלא שהעבודות לתיקון הליקויים לא רק שלא הסתיימו עד מועד הכניסה לדירה אלא שנמשכו במשך כל תקופת השכירות.
לטענת הנתבעת התגלתה בדירה בעיה חמורה של רטיבות ועובש, אשר נבעה בין היתר מבלאי במערכת הביוב והצנרת בדירה, כפי שבא לידי ביטוי בחוות דעת המהנדס שהובאה מטעם הנתבעת.
כתוצאה מפיצוץ צנרת שהיה בדירה נגרמו נזקים לרכושה של הנתבעת, ומשך התיקון הנדרש הביא לאובדן של ימי עבודה.
עוד נאלצה התובעת לשאת בתיקון המטבח בשל מצבו הרעוע וכן לתקן תקלת ביוב שגרמה להצפות.
תקלות המים והרטיבות גרמו לתקלות גם במערכת החשמל, אשר הותירה את הנתבעת לעיתים ללא חשמל כלל .במהלך תקופת השכירות התקלקלו מוצרי חשמל שונים בדירתה (מקרר, מחשב ביתי, כיריים חשמליים, מסך LCD). גם בתיקונים שנדרשו במערכת החשמל בדירה נשאה הנתבעת ללא שהושבו לה הכספים על ידי התובע.
מהנתבעת ומשפחתה נמנעה היכולת לעשות שימוש במערכת הגז בדירה אשר נועדה להסקה וחימום מים, בשל חובות של ברקבי לחברת הגז. בשל כך נאלצה הנתבעת לעשות שימוש במזגנים מיושנים שהיו בדירה, אשר לא היוו פתרון הולם בתקופת החורף.
ברקבי הטעה את הנתבעת כשהצהיר שאין בדירה מערכת סולרית לחימום מים והתיר לנתבעת להתקין מערכת, אלא שבהגיע הטכנאי התברר שמערכת כזו כבר קיימת, אולם היא אינה תקינה וגורמת לתקלות חשמל בדירה.
הנתבעת פעלה בהסתמך המצג שהציג מר ברקבי כי בכוונת התובע להשכיר לנתבעת את הדירה לתקופה ארוכה ומשכך פעלה לשיפוץ הדירה, באופן שהשביח את הדירה.
לטענת הנתבעת היא סבלה במהלך תקופת השכירות מהתנכלויות שונות מצדו של מר ברקבי, אשר גרמו לה ולמשפחתה לעוגמת נפש רבה.
על אף התחייבות בעל פה של ברקבי במעמד חתימת ההסכם כי תינתן לה התראה של 3 חודשים מראש בטרם סיום השכירות וכי רצונו של התובע הוא להשכיר את הדירה למשך תקופה ארוכה, נאלצה הנתבעת לפנות את הדירה בהתראה של 7 ימים בתום שנת השכירות הראשונה.
לטענת הנתבעת , על התובע לשלם את הפרש דמי השכירות שכן הדירה אינה ראויה למגורים לפי חוות דעת מומחה שהעריך את ההפרש בסך של 42,00 ש"ח.
בגין עלויות תיקון הליקויים בדירה נתבעו הסכומים הבאים: שכר מומחה שבחן את הרטיבות בדירה – 1,300 ש"ח, דו"ח מומחה רפואי – 750 ש"ח, בדיקה ותיקון מערכת החשמל – 3,000 ש"ח.
תכולת דירה שניזוקה – מחשב ביתי ודיסק גיבוי – 1,746 ש"ח, מקרר – 12,000 ש"ח, אובדן תכולת המקרר במשך 4 פעמים – 2,000 ש"ח, תיקון כיריים ומסך LCD – 330 ש"ח, ארון בגדים – 2,000 ש"ח, מיטה – 4,000 ש"ח, תכולת הארון – 2,000 ש"ח.
הנתבעת עותרת לפיצוי בגין אובדן ימי העבודה הינו 9,600 ש"ח.
עלות השבחת הדירה – 10,000 (בניית יחידת הורים, פתיחת חלון בין מטבח לסלון, התקנת מקלחון ושיקום הגינה).
עלויות הכרוכות במעבר הדירה שנכפה על הנתבעת – 10,000 ש"ח.
הנתבעת טוענת כי יש לחייב את התובע בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בגובה של 10,000 ש"ח, וכן לחייבו בסך של 12,000 בגין הימים שבהם שופצה הדירה בהתאם לחישוב שביצע התובע בכתב התביעה (מכפלה של ימי השיפוץ בסכום שנקבע לכל יום איחור), ובנוסף טוענת כי יש לפצותה בגין עוגמת הנפש ונזק בלתי ממוני בסך של 20,000 ש"ח.
טענות הנתבעים שכנגד
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הוכחשו באופן גורף כל הנזקים שהועלו על ידי הנתבעת.
הנתבעים שכנגד טענו כי התביעה הוגשה בשיהוי וכי העובדה שהנתבעת לא פעלה לביטול ההסכם עוד במהלך תקופת השכירות מעידה כי התביעה שכנגד הינה תביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב.
יש למחוק את התביעה שהוגש כנגד הנתבע שכנגד 2, שכן הוא פעל כמיופה כוח של התובע ולכן אין יריבות בינו לבין הנתבעת.
אין לקבל טענות של הנתבעת שהינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.
יש לקזז מכל סכום שייפסק לנתבעת את העלויות שהוצאו על ידי התובע במסגרת תיקון הליקויים והבאת המומחים לצורך כך.
בנוסף נטען כי כתב התביעה שכנגד הינו מופרז ומופרך בנסיבות העניין.

דיון והכרעה
עסקינן בתביעות שהוגשו בהליך של סדר דין מהיר ומכאן שפסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות בהתאם לתקנה 214 טז' (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984.
במסגרת הראיות שהוצגו לבית המשפט הובאו תמונות שיש בהן כדי להעיד על מצב הדירה, במהלך תקופת השכירות , ועל מצב הדירה לאחר שפונתה על ידי הנתבעת – לשיטתו של התובע.
הוצגו התכתבויות רבות בין הנתבעת לבין ברקבי החל מהימים הראשונים שלאחר חתימת ההסכם ועד לתום תקופת השכירות, המעידות בהחלט על ליקויים במושכר וטירחה ועוגמת נפש שנגרמו לשוכרים בעקבות ליקויים אלה. כמו כן הוצגו קבלות וחשבוניות המעידות על עבודות ורכישות שביצעו הצדדים.
הצדדים הציגו חוות דעת מומחים, אלא שאלו ברובן אינן עומדות בדרישות הדין וממילא המומחים לא העידו בבית המשפט על חוות דעתם.
הוגשו תצהירים של בעלי דין ושל עדים נוספים, אולם חלק מהעדים כלל לא העידו על תצהיריהם.
מאחר וטענות הצדדים בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד שלובות זו בזו אדון בחלק מהטענות במאוחד.

לטענת התובע בגין איחור במסירת הדירה על ידי הנתבעת בתום השכירות:
התובע טוען כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שהדירה נמסרה לאחר המועד הקבוע בהסכם. לגרסת התובע באמצעות בא כוחו הוא קיבל את הדירה לחזקתו רק ביום 11/4/11 (המועד שבו נמסר לידי ברקבי המפתח לדירה), כאשר על פי ההסכם תקופת השכירות הסתיימה ביום 31/3/11 .בנוסף טען כי מאחר ונדרש לבצע תיקונים בדירה שנמשכו עד ליום 29/4/11, הרי שהנתבעת איחרה במסירת הדירה ב -29 ימים.
ברקבי צירף לתצהירו פרוטוקול קבלת דירה שנערך על ידו ביום 12/4/11 (נספח ג' לתצהיר).
מנגד טענה הנתבעת כי פינתה את הדירה כבר ביום 6/4/11, כשהיא נקיה מחפץ ואדם . להוכחת טענתה צירפה תמונות ממועד פינוי הדירה (תמונות 71-77 בתיק המוצגים).
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפניי להוכחתן, לא נוכחתי כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכחת הטענה בדבר איחור במסירת הדירה . לאור מכתבו של עו"ד פלס בא כח התובע שנשלח לנתבעת ביום (צורף כניספח לכתב התביעה ) 31/3/11 הרי שניתנה לה אורכה מפורשת לפינוי הדירה עד ליום 7/4/11, ולטענתה הדירה פונתה כבר יום קודם לכן ב – 6/4/11.
במאמר מוסגר אעיר כי גם על פי הסכם השכירות – סעיף 12.4 – "איחור של עד 7 ימים בפינוי המושכר על ידי השוכר לא ייחשב להפרת ההסכם והשוכר ישלם דמי שכירות יחסיים…. "

ברקבי, שפעל מטעם התובע לא הגיע לדירה על מנת לקבל החזקה בה ו על מנת לבדוק שאכן הדירה פונתה על ידי הנתבעת. הוא המתין עד ליום 11/4/11 לקבלת המפתח בדואר רשום, אלא שהיה עליו להגיע לדירה ביום 7/4/11 הוא המועד האחרון שנקבע לפינוי הדירה ולוודא אם אכן הדירה פנויה , ובנוסף לברר עם השכן חיים – שלוחו לעניין מסירת מפתח הדירה לשוכרת בתחילת השכירות וקבלתו בתום השכירות. משלא עשה כן הרי שאין בידיו כל ראיה לסתור את טענת הנתבעת כי פינתה את הדירה כבר ביום 6/4/11.
עוד אציין כי מתדפיס שהופק ממחשבי עיריית ירושלים בנוגע לחוב הארנונה, מצוין כי מועד תחילת החזקה בנכס הינו 8/4/10 ומועד סיום החזקה הינו 5/4/11.
לאור מסקנתי זו הרי שלא נדרשתי לבחון את הראיות הנוספות שצירפה הנתבעת להוכחת טענתה כי הדירה פונתה כבר ביום 6/4/11.
אשר להיבט החוקי :
על פי חוק השכירות והשאילה מסירת המושכר מהמשכיר לשוכר "תהא במקום שבו נמצא המושכר בזמן כריתת החוזה".
על פי סעיף 20 לחוק זה "(א) בתום השכירות חייב השוכר להחזיר למשכיר את המושכר והמשכיר חייב לקבלו.".
במקרה שבפני לא טען התובע ברקבי כי הגיע אל המושכר במועד מוקדם ל11.4 והנכס לא היה פנוי. גם לא טען כי הגיע לקבל את המושכר כמקובל וזה נמנע ממנו.
משכך אני קובעת כי הנתבעת פינתה את הדירה בהתאם להסכמות הצדדים ובהתאם לארכה שניתנה לה ואין מדובר בהפרה של ההסכם .משכך אין התובע זכאי לפיצוי בגין פינוי המושכר ב6.4.2011 .
מצב הדירה במועד סיום השכירות
ברקבי ערך פרוטוקול קבלת דירה בעצמו, למעשה בינו לבינו , ושלא בנוכחות הנתבעת .במסגרתו פירט את רשימת הליקויים שמצא בדירה . הפרוטוקול נערך מס' ימים לאחר שהנתבעת , כפי שקבעתי לעיל, פינתה את הדירה.
מעיון בפרוטוקול שערך ברקבי עולה כי עיקר הליקויים נוגע לחוסרים שנמצאו בדירה (ברזים, כיסוי קופסאות חשמל, תריסים ומושב אסלה), הזנחה ואי ניקיון הדירה (מטבח, חדרי השירותים והמקלחות, חזית הכניסה לדירה והגינה). נזקים נוספים (מגירות מטבח לא תקינות, עובש במקלחת ובסמוך למקום שהוצבה מכונת הכביסה, דלת המקלחת לא ניתנת להזזה, משקוף דלת שנצבע ללא אישור).
לכתב התביעה צורפו שתי חשבוניות להוכחות העלויות בהן נשא התובע לתיקון הליקויים:
חשבונית ע"ס 1,594 ש"ח – עבור החלפת ברזים למטבח ולגינה, החלפת אביזרים לאמבטיה וכן בגין עבודות איטום ומילוי (להלן: חשבונית תובע 1).
חשבונית ע"ס 6,380 ש"ח – צבע כללי בכל הדירה (3 קומות), פינוי פסולת בבית ובחצר, פוליש וניקיון יסודי בדירה, טיפול בעובש, תיקון תריסים, תיקוני חשמל ותיקונים כלליים (חשבונית תובע 2).
התובע לא צירף חוות דעת מומחה מפורטת לעניין הנזקים המתוארים בתביעתו, אלא הסתפק בצירוף חוות דעת מומחה מטעם מר יצחק טקל, קבלן רשום שעוסק בעבודות קבלנות ושיפוצים, המאשר כי הסכומים ששולמו על ידי התובע לבעלי המקצוע הינם סבירים ותואמים למחירי השוק.
מצאתי כי על פניה, חוות הדעת הינה חסרה ואינה עונה על דרישות סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, שכן לא ניתן פירוט של השכלתו וניסיונו של המומחה . נוסף על כך המומחה לא נחקר בבית המשפט על חוות דעתו.
חוות הדעת אינה יכולה להועיל לתובע בהוכחת קיומם של הנזקים בפועל , לא כל שכן לעניין האחריות לקרות הנזקים, שכן היא עוסקת אך ורק בסבירות המחירים שנגבו על ידי בעלי המקצוע.
חוות הדעת אף אינה עוסקת במשך הזמן הסביר הנדרש לביצוע העבודות . ומכאן שהראיות היחידות שבידי התובע להוכחת הנזקים הניטענים על ידו הם הפרוטוקול שערך ברקבי בעצמו ושלא בנוכחות הנתבעת וכן תמונות שצורפו כראיות ונטען שצולמו לאחר קבלת החזקה במושכר ובטרם בוצעו התיקונים.
עוד אוסיף כי עיון בחשבונית שצירף התובע בגין התשלום ששילם ל"ברוך שירותי ניקיון ופוליש" מעלה כי למרות שעל פניו מדובר בחברת ניקיון בלבד, הרי שהיא ביצעה עבור התובע עבודות של צבע בכל הדירה, תיקוני תריסים, תיקוני חשמל ותיקונים כלליים.
בחשבון נרשם סכום כללי בגין כל העבודות יחד. לא ניתן לבדוק מהו חלקה היחסי של כל עבודה מתוך התשלום הכולל.
המומחה אף הוא לא התייחס לכך בחוות דעתו ודי בכך לטעמי כדי להפחית מ משקלה של חוות הדעת.
השאלה הדורשת הכרעה היא מה מתוך העבודות שבוצעו , באחריות התובע כמשכיר הנכס וממילא אין לדרוש פיצוי בגין אותן עבודות מהנתבעת ומה נובע מנזקים שהנתבעת אחראית להם.
בהתאם לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 ובהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, אין חובה על הנתבעת כשוכרת לשאת בעלויות של תיקונים שהינם תוצאה של בלאי משימוש רגיל וסביר או תיקונים יסודיים במושכר (סעיף 6.2 להסכם).
הנתבעת התחייבה על פי ההסכם להחזיר את המושכר כשהוא ריק לחלוטין מכל אדם וחפץ ומסויד כפי שהיה בתחילת השכירות.
התובע צירף תמונות המלמדות על מצב המושכר בתום תקופת השכירות.
לאחר שבחנתי את כלל הראיות והעדויות אני סבורה כי בנוגע לרכיב הנזקים שנגרמו לתובע הרי שהינו זכאי לפיצוי חלקי וזאת על דרך האומדנה.
חשבונית תובע 1 – אני סבורה כי בהתאם לתמונות שהציג התובע אכן הוכח נראה כי נתגלו מס' ליקויים כגון ברז מקלחת ומושב אסלה חסרים הדורשים השלמתם וכן ביצוע עבודות הכרוכות בכך . אולם ישנן עבודות שבוצעו כגון החלפת ברז מטבח והחלפת ברז גינה אשר לא הוצגה ראיה להוכחת קיומו של הליקוי המתואר ומכאן שעל דרך האומדנה אני מחייבת את הנתבעת בתשלום חלקי בסך של 500 ש"ח בגין הליקויים שתוקנו במסגרת חשבונית תובע 1.
חשבונית תובע 2 – בחשבונית זו שהוצאה על ידי חברת ניקיון ופוליש, מפורטות עבודות שונות שבוצעו במושכר לרבות עבודות ניקיון, עבודות צבע, עבודות חשמל, טיפול בעובש, תיקון תריסים ותיקונים כלליים.
החיוב בחשבונית נעשה באופן כולל ומבלי להמציא פירוט באשר לעלות היחסית של כל אחת מהעבודות . אולם מתוך חקירתו של ברקבי ניתן ללמוד כי עבודות הסיוד והצבע עלו כ – 6,000 ש"ח (עמ' 8 שור' 14-19 לפרוט' מיום 25/10/12).
מכאן שעבודות הצבע היו הרכיב העיקרי בעבודות שבוצעו, אלא שבפרוטוקול קבלת הדירה שערך ברקבי כלל לא צויין כי הדירה הוחזרה ללא שבוצעו סיוד וצביעה של הדירה וכן לא צורפו תמונות שיעידו כי הדירה לא נצבעה.
מנגד צירפה הנתבעת קבלה על רכישת צבע וציוד נוסף הנדרש לצביעה מיום 26/3/11 וכן צירפה תצהיר של אליאסף שלומי שביצע את צביעת הדירה אלא שהוא לא נחקר על תצהירו.
לעניין צביעת הדירה מסקנתי הינה כי מאחר והתובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו לעניין זה ואף בפרוטוקול קבלת הדירה שנערך על ידו ומבלי שהנתבעת נכחה במקום, לא צוין כי הדירה לא נצבעה , הרי שהתובע לא עמד בנטל הנדרש במשפט אזרחי ולא הוכיח את תביעתו לעניין רכיב זה.

אשר ליתר הליקויים שהיו בדירה בעת מסירת הדירה לידי התובע ,הרי שמהתמונות שצירף התובע נראה כי נמצאו ליקויים בדירה, אשר רק חלקם באחריות הנתבעת .
לעניין זה אני קובעת כי תקלות הנובעות מרטיבות ועובש אינן באחריות הנתבעת, שכן הדעת נותנת שהן נובעות מליקויים בתשתיות הדירה שבאחריות התובע, מה גם שכפי שיפורט בהמשך בהחלט נוכחתי שהתובע היה מודע לבעיות רטיבות שהיו קיימות בדירה עוד בטרם נכנסה הנתבעת לדירה .
בהיעדר חוות דעת מומחה מפורטת לא ניתן לקבוע האם הליקויים המתוארים על ידי התובע הינם ליקויים שנוצרו בתקופת השכירות של הדירה על ידי הנתבעת ובאחריותה או בליקויים שהיו קיימים עוד טרם התקשרות הצדדים.
על דרך האומדנה אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 1,000 ש"ח בגין העבודות שעבורן שילם התובע בחשבונית תובע 2, לרבות עבור פינוי מיטלטלין שנותרו בדירה וניקיון הדירה, תיקון תקלות חשמל ותיקון תריסים.
מאחר שדחיתי את רוב טענות התובע בעניין הליקויים והנזקים הרי שגם דוחה טענות הנתבע לעניין משך הזמן שנדרש לתיקון ליקויים אלו ואובדן דמי שכירות במהלך התקופה שבה בוצעו העבודות בדירה.
חובות הנתבעת לעירייה בגין תשלומי ארנונה ומים
התובע תיקן את כתב תביעתו והוסיף לרכיבי התביעה פיצוי בגין חוב ארנונה בסך של 24,865 ש"ח וחוב מים בסך של 839 ש"ח שנותרה הנתבעת חייבת לעיריית ירושלים ולחב' הגיחון, אלא שלא נוכחתי כי לתובע קמה עילת תביעה כנגד הנתבעת שכן אף אם קיים חוב הרי שאין מדובר בחוב של הנתבעת כלפי התובע אלא כלפי עיריית ירושלים וחברת הגיחון, ומשכך לא ניתן כל טעם מדוע על הנתבעת לפצות את התובע בגובה החוב.
כל זאת מאחר והתובע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי להוכיח שהוא נדרש לשלם את חובות הארנונה והמים בעצמו.
לשון אחרת , על פי רישומי עיריית ירושלים וחב' הגיחון עליהם סומך התובע , הרי שהנתבעת הינה בעלת החוב ודרישות התשלום מופנות כלפי הנתבעת.
בהיעדר עילת תביעה של התובע כלפי הנתבעת, דוחה את התביעה בנוגע לרכיב זה.

סיכום ביניים לעניין התביעה העיקרית
התובע לא הוכיח את תביעתו לעניין חיוב בפיצוי בגין איחור במועד פינוי הדירה והוכיח חלקית את טענותיו לעניין הנזקים שגרמה להם הנתבעת ומכאן אני דוחה את הטענות בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, משכך התובע אינו זכאי לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם ואינו זכאי לפיצוי בסך 400 ש"ח ליום בגין איחור במסירת הדירה.
מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,500 ש"ח בגין תיקון ליקויים ועבודות שנדרש התובע לבצע במושכר.
כמו כן מאחר ונוכחתי שהנתבעת פינתה את המושכר רק ביום 6/4/11, הרי שמחייבת את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע דמי שכירות יחסיים בסך של 1,400 ש"ח בגין איחור של 6 ימים בפינוי המושכר, כל זאת בהתאם לסעיף 12.4 להסכם השכירות ולמכתבו של עו"ד פלס מיום 31/3/11, בנוגע לחיוב יחסי בדמי שכירות.
כמו כן דוחה את הפיצוי הנדרש בגין "עוגמת נפש" שנגרמה לתובע שכן אף אם הייתה מתקבלת טענה זו במלואה , ואינני מקבלת אותה , הרי שעוגמת הנפש נגרמה לברקבי שהינו מיופה כוחו של התובע ולא לתובע עצמו, אלא שברקבי אינו מופיע כתובע כלל ומכאן שלא ניתן להורות על מתן סעד למי שאינו צד להליך.
מאחר ועל פי סעיפים 9.1 ו – 9.4 להסכם השכירות הנתבע 2, פרקין רוני, ערב על פי שטר החוב לכל התחייבויות הנתבעת על פי הסכם השכירות, הרי שהחיוב בפיצוי שנקבע לעיל, יחול על הנתבעים ביחד ולחוד.
אשר על כן התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה הזעיר בלבד.
מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בסכומים הנקובים לעיל בסעיפים 68 ו-69, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

דיון והכרעה בתביעה שכנגד
ליקויים ופגמים בדירה
בתביעתה שכנגד טוענת הנתבעת כי בדירה נמצאו ליקויים ופגמים נסתרים אשר היו ידועים לתובע עוד במעמד חתימת ההסכם ואשר הוסתרו מהנתבעת ולא טופלו על ידי התובע במהלך תקופת השכירות, למרות שהינו מחויב לכך על פי דין ועל פי ההסכם שבין הצדדים.
מהראיות שהובאו בפניי ומהעדויות שנשמעו בבית המשפט, למדתי כי הצדדים ידעו על קיומם של ליקויים מסוימים בדירה החל משלב המו"מ ועד לסיום תקופת השכירות והשבת המושכר לידי התובע.
בסעיף 5.1 להסכם הובאה הצהרת השוכר כי מצא את המושכר ראוי לשימוש ומתאים לצרכיו וכי לא תהא לו כל טענה על אי התאמה גלויה והוא מוותר על כל טענה מכל מין וסוג שהוא למעט טענות בדבר פגם נסתר.
בסעיף 5.2 להסכם צוינה רשימת הליקויים הגלויים הידועה לצדדים ואשר נקבע כי התובע ישלים את תיקונם עד למסירת החזקה בדירה לנתבעת – תיקונים אלו כללו עבודות לתיקון ליקויים במטבח, רטיבות במקומות שונים בדירה, תיקון או החלפת אסלות, צביעת הדירה כוללת תיקונים במקומות שבהן הייתה רטיבות ותיקון תריסים.
בסעיף 5.3 להסכם ניתן היתר לשוכרים לבצע מס' עבודות לשיפוץ הדירה, תוך התחייבות כי אלו ייעשו על חשבון השוכרים ויושארו בדירה בתום תקופת השכירות וכי השוכר לא יהיה רשאי לגבות מהמשכיר תמורה בגין עבודות אלו.
הנתבעת וברקבי ניהלו התכתבויות מרובות בנוגע לליקויים אלו, חלקם תוקנו אומנם על ידי ברקבי בהתאם לסעיף 5.2 להסכם וחלקם תוקנו על ידי הנתבעת במהלך תקופת השכירות. מהתכתבויות אלו ניתן ללמוד , למרבה הצער , כי יחסי הצדדים עלו על שרטון עוד במהלך החודש הראשון לשכירות, לא כל שכן על הטירחה ואובדן ההנאה מהמושכר שנגרמו לנתבעת השוכרת .
הטענות העיקריות שהעלתה הנתבעת כלפי התובע מתייחסות לתקלות בתשתית המים בדירה ,לצנרת פגומה שגרמה לבעיות של רטיבות בדירה ולתקלות בתשתיות הביוב שגרמו לסתימה בצינורות ולהצפות בדירה.
כן התלוננה על תקלות חוזרות במערכת החשמל בדירה שגרמו לקלקולם של מכשירי חשמל שונים בתקופת השכירות.
אין חולק כי הליקויים בתשתיות הדירה היו לקויים סמויים וכי לא ניתן היה לדעת עליהם מבלי שתבוצע בדיקה על ידי בעל מקצוע או בטרם שאירעה התקלה בעת שהות השוכרים בנכס ושימושם במערכת המים – שירותים , שהרי אז היא הפכה לגלויה . מצב התשתיות ואיכות תחזוקתן אינם ניתנים לגילוי על ידי ששוכר במסגרת סיור שהוא עורך בדירה עובר לחתימה על חוזה.
בהחלט נוכחתי כי ברקבי היה מודע לבעיות הרטיבות בדירה שכן אלו צוינו באופן מפורש במסגרת ההסכם שנכרת בין הצדדים תוך התחייבות של ברקבי לפעול לתיקון הליקויים בטרם תיכנס הנתבעת לדירה וזאת עד למגבלת הסכום שהוערך על ידי הצדדים במעמד חתימת ההסכם.
עוד אוסיף , כי גם אם לחלק מהבעיות והתקלות לא היה ברקבי מודע , עדיין האחריות לתיקון תקלות אלה – על התובע מוטלת.
הצדדים נמנעו מלציין באופן מפורט בהסכם את המקומות בהם זוהתה רטיבות בדירה, אלא ציינו באופן כללי כי בעיית הרטיבות הינה במקומות שונים בדירה.
חובתו של המשכיר לבצע תיקונים במושכר, מוגדרת בסעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971:
7. (א) המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן — פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז–1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר.

חובה זו עוגנה בהסכם בין הצדדים בין היתר גם בסעיף 15.1 להסכם השכירות: "המשכיר אחראי לשלמות מבנה המושכר ולתיקונים הבסיסיים שלא נגרמו באשמת השוכר. המשכיר מתחייב לתקן כל קלקול במבנה המושכר בהקדם, ובמקרה של אי יכולת ליהנות מהמושכר הנאה סבירה, מיד לאחר שקיבל הודעה על הקלקול".
הנתבעת תיארה מסכת ארוכה של אירועים ו ליקויים במושכר אשר הסבו לה נזקים וטירחה במהלך תקופת השכירות, הן בשל עלויות העבודות לתיקון הליקויים והן בשל נזקים לרכוש, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.
הנתבעת תמכה את תביעתה בתמונות המעידות על הליקויים, חוות דעת מומחים המתייחסת לתקופת השכירות , קבלות ואישורים על תשלומים שביצעה, תצהירים מטעם בני משפחתה ובעלי מקצוע שונים.
לטענת הנתבעת ידע ברקבי במעמד החתימה על החוזה על פגמים נסתרים בדירה והסתיר זאת מהנתבעת .זאת בניגוד להצהרתו בסעיף 5.1 להסכם השכירות כי "לא ידוע לו על כל פגם במושכר היכול לפגוע בהנאת שוכר סביר".
להוכחת טענה זו הוגש תצהיר עדות ראשית של אוהד מעון (להלן: מעון), אשר שכר את הדירה מס' חודשים קודם לתחילת תקופת השכירות של הנתבעת. אציין כי מעון פינה את הדירה רק לאחר שהוגשה תביעה לפינוי מושכר וניתן פסק דין המורה לו לפנות את הדירה.
מתצהירו של מעון, עולה כי במהלך התקופה ששכר את הדירה, היו ליקויים במערכת חימום המים המופעלת בגז (יונקרס) בשל בלאי הצנרת של המערכת . מאחר והתיקון לא נעשה באופן מלא גרר הדבר בעיות של רטיבות בקירות הדירה.
תקלות נוספות היו במערכת הביוב. סתימות במערכת הביאו לכך שנוצרו הצפות במס' מקרים.
כמו כן ציין מר מעון כי המטבח בדירה דרש תיקון והחלפה כמו גם הריצוף של הדירה, אלא שתקלות אלו טופלו ע"י מעון במסגרת שיפוץ שביצע בעלות של כ – 100,000 ש"ח.
עיון בסעיף 5.2 להסכם השכירות מגלה כי הצדדים התייחסו הן לבעיות הקשורות ברטיבות במקומות שונים בדירה והן לבעיות הביוב בדירה והגיעו להסכמה כי עלויות התיקון תחולנה על התובע והעבודות תבוצענה עוד בטרם תחל תקופת השכירות.
בחקירתו הנגדית העיד בעלה של הנתבעת אשר ביקר בנכס בטרם נחתם הסכם השכירות, כי הוא בעל ידע ומבין בתחום הבניה ומכאן שסביר בעיניי שאם היו ליקויים משמעותיים נוספים הרי שאלו היו נרשמים בהסכם השכירות.
מסקנתי היא שטענת הנתבעת כי התובע הסתיר ממנה פגמים נסתרים במעמד חתימת ההסכם אינה מתיישבת עם עדותו של מעון שהובא כעד מטעם הנתבעת שהעיד רק על ליקויים שממילא הופיעו במסגרת הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים והיו גלויים לנתבעת כבר במעמד חתימת ההסכם.
מאחר והערכת הליקויים ועלויות התיקון הנדרשות נעשו על ידי ברקבי מטעם התובע ועל ידי הנתבעת ובעלה, הרי שייתכן שאלו הוערכו בחסר בהיעדר בדיקה מקצועית ויסודית בטרם החתימה על ההסכם.
במשמע, שהליקויים הקשורים ברטיבות ובמערכת הביוב היו ידועים לצדדים בטרם החתימה על החוזה. התובע אף נתן הסכמתו לבצע את כל התיקונים ולשלם את הסכומים שיידרשו בהתאם להערכה שביצעו הצדדים, אלא שייתכן והערכה זו לא תאמה את המצב בפועל. כך לדוגמא העריכו הצדדים כי עלות לביצוע העבודות לתיקון בעיית הרטיבות במקומות שונים בבית ושיקום המערכת הפגומה הינה בסך של 500 ש"ח בלבד.
אשר לבעיות במערכת החשמל בדירה אשר לטענת הנתבעת גרמו לכך שמכשירי חשמל שונים התקלקלו במהלך תקופת השכירות- לא נוכחתי כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש להוכחת הטענה בדבר פגם נסתר שהיה ידוע למשכיר לעניין מערכת החשמל, שכן בעדותו של מעון, לא הוזכרו כלל בעיות במערכת החשמל ולא הובאה כל ראיה לכך שהתובע ידע או שהיה עליו לדעת על בעיות במערכת החשמל.
מנגד בהחלט נוכחתי כי התובע לא עמד בהתחייבותו על פי הסכם השכירות לתיקון מכלול הליקויים עוד בטרם תחל תקופת השכירות, שכן מהראיות שהובאו בפניי ומעדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי גם לאחר כניסת הנתבעת ומשפחתה לדירה, התבצעו עבודות שונות לטובת תיקון הליקויים בדירה.
נוכחתי כי הבלאי הקיים בצנרת המים בדירה, גרם לבעיות של רטיבות במקומות שונים בדירה אשר הצריכו שיפוץ משמעותי והחלפת צינורות שבורים וישנים. העבודות אמנם החלו בסמוך למועד תחילת תקופת השכירות אך המשיכו גם במהלך תקופת השכירות.
מעדות בעלה של הנתבעת, עולה כי בעלויות העבודות אשר החלו בסמוך לתחילת תקופת השכירות, אכן נשא התובע , בהתאם להסכמות הצדדים בהסכם השכירות, אם בתשלום ישירות לבעלי המקצוע ואם בהחזר תשלומים שבהם נשאו הנתבעת ובעלה.
הנתבעת צירפה חוות דעת הנדסית מטעם המומחה, פינחס פיכמן, מהנדס אזרחי בהכשרתו. המומחה אמנם לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו אלא שעיון בחוות הדעת מגלה כי מרביתה אינה נוגעת כלל לטענות הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, למעט לעניין ליקויי הרטיבות בדירה, אשר על פי ממצאי המומחה רמת הרטיבות חורגת מהתקן, בעקבות פיצוץ בצנרת המים.
בהתבסס על חוות דעת זו ט ענה הנתבעת כי יש לחייב את התובע בהפרש בין דמי שכירות של דירה תקינה ומפוארת לבין דירה שאינה ראויה למגורים . להערכת הנתבעת , ההפרש הוא בגובה מחצית דמי השכירות השנתיים בסך של 42,000 ש"ח.
לאחר עיון בחוות הדעת מטעם התובעת שכנגד – הנתבעת מצאתי לנכון לדחות את טענתה של הנתבעת כפי שנ טענה. ראשית ,משום שלא נקבע בחוות הדעת בשום אופן כי הדירה אינה ראויה למגורים. שנית ,מאחר וכפי שציינתי לעיל מרבית הליקויים שצוינו בחוות הדעת אינם כלל חלק מתביעתה של הנתבעת (מדרגות שאינן ברוחב הנדרש בתקן, חדרים ללא אוורור, קירות תומכים ללא ניקוז, מנעול דלת שלא לפי התקן וכו') ושלישית מאחר שחוות הדעת אינה כוללת קביעה לעניין גובה דמי השכירות הראויים, אלא ניתנה הערכה באשר לעלות תיקון הליקויים שהתגלו בבדיקת המומחה, אשר כאמור רובם כלל אינם נוגעים לתביעה שבפניי.

רכיבי הנזק הנוספים בתביעה שכנגד
נזק למוצרי חשמל – לטענת הנתבעת , בשל תקלות במערכת החשמל בדירה נגרמו קצרים לעיתים תכופות אשר גרמו נזק למוצרי חשמל שונים בדירה (מקרר, מחשב ביתי, כיריים חשמליים ומסך LCD). הנתבעת צירפה חוות דעת מומחה מטעם החשמלאי, שמעון אברהמי, אלא שחוות דעת זו אינה עונה על דרישות סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, מאחר ואינה ערוכה כפי שנדרש על פי הדין.
בהיעדר חוות דעת מומחה לעניין זה, הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם למכשירי החשמל השונים , למקרה ואכן נגרם ,לקיומם של ליקויים במערכת החשמל בדירה.
בחוות הדעת של המהנדס פנחס פיכמן, אמנם צוין גם כן כי קיימת חדירה של מים למערכת החשמל ובשל כך נוצרו קצרים, אך אין התייחסות לנזק אפשרי למכשירי החשמל שלטענת הנתבעת התקלקלו כתוצאה מקצר.
בהקשר זה אעיר כי חלק מהקבלות שצירפה הנתבעת אינן מעידות באופן מפורש על נזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מקצר. מה גם שהחשבונית המעידה על רכישת מקרר כלל אינה מופיעה על שמה של הנתבעת ומצוינת בה כתובת דירה בקרית אונו בעוד הנתבעת התגוררה בירושלים. בחקירתה ציינה הנתבעת כי המקרר נקנה בהלוואה שנתנה לה גיסתה, אך לא נמנעה מלהציג כל אסמכתא להלוואה שניתנה לה. לא כל שכן מלזמן את גיסתה להעיד ומכאן שלא הוכיחה כי אכן רכשה בפועל את המקרר.
אשר למחשב הביתי ,לא צורפה אסמכתא המעידה על רכישת מחשב, אלא צורף מפרט של מחשב שהופק מאתר אינטרנט ואינו מעיד כאמור כי הנתבעת אכן רכשה את המחשב בפועל.
מתוך הקבלות שצורפו מצאתי כי רק 2 קבלות המעידות על תיקון שנדרש בשל קצר במערכת החשמל, בעלות תיקונים של 515 ש"ח .
כן נוכחתי מהתמונות שצירפה הנתבעת ומעדותה כי אכן ניזוקה תכולת המקרר מס' פעמים לאחר שחדל לפעול בשל קצר, אלא שלא צורפה כל אסמכתא בפועל להוכחת הנזק. הנתבעת העריכה את הנזק בסך של 2,000 ש"ח, אלא שבהיעדר אסמכתא , ועל דרך האומדנא אני קובעת כי הפיצוי בגין רכיב זה יעמוד על 1,000 ש"ח.
ממכלול נימוקים אלה אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת סכומים אלו, בגין ליקויים במערכת החשמל בדירה, אשר נבעו בשל בעיות רטיבות וחדירת מים שלא טופלו.
דו"ח מומחה רפואי – הנתבעת צירפה קבלה על תשלום בסך 750 ש"ח לפסיכולוג קליני בעבור טיפול בנתבעת והכנת חוות דעת לבית משפט, אלא שחוות דעת בעניין זה לא צורפה לתיק בית המשפט .כן לא נוכחתי בקשר בין הטיפול לתביעה שבפניי. ומשכך דוחה התביעה לפיצוי בגין רכיב זה.
נזקים בגין הצפה – הנתבעת טענה כי בשל הצפה שאירעה בדירה, ניזוקו מיטה, ארון בגדים וכן תכולת ארון הבגדים . בשל כך רכשה הנתבעת מיטה חלופית בשווי 4,000 ש"ח, ארון בגדים בשווי 2,000 ש"ח וכן העריכה את תכולת ארון הבגדים בשווי של 2,000 ₪. ברם, מאחר ולא הוצגה כל אסמכתא לכך שהנתבעת אכן רכשה את הרהיטים החלופיים או תכולת ארון, הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת רכיבים אלו ומשכך הם נדחים.
עלות השבחת הדירה – באשר לטענת הנתבעת כי השקיעה בשיפוץ הדירה סך של 10,000 ש"ח אשר השביחו את הדירה, הרי שבהתאם לסעיף 5.3 להסכם השכירות סיכמו הצדדים כי התובע התיר לנתבעת לבצע שינויים במושכר על חשבונה ומבלי שיינתן לה פיצוי בגין עבודות אלו.
לטענת הנתבעת היא החליטה לבצע את השינויים במושכר בהסתמך על הבטחת המשכיר שהשכירות תהא לתקופה ארוכה . בעוד שבפועל נדרשה לפנות את הדירה בתום שנה אחת .
מעיון בהסכם השכירות בין הצדדים עולה כי הצדדים הסכימו על שכירות למשך שנה אחת בלבד. לא כל שכן , הצדדים לא הסכימו ולא הגדירו תקופת אופציה כנהוג בהסכמי שכירות . מכאן שאף אם ניתנה הבטחה בעל פה ברוח זו , הרי שאין היא באה לידי ביטוי בהסכם השכירות ולא ניתן להסתמך עליה לצורך תביעה כאמור .
משך תקופת השכירות הוא מעיקרי הסכם השכירות .נראה כי אם אכן הייתה הסכמה מעין זו היא הייתה אמורה לבוא לידי ביטוי בגוף ההסכם .
בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להעדיף את גרסת הנתבעת שבעל פה אל מול ההסכם בכתב.
מכאן שדוחה את תביעת הנתבעת לעניין פיצוי בגין השבחת הדירה, שכן הצדדים הסכימו מפורשות שהשוכר לא יהא רשאי לגבות כל תמורה מהמשכיר בגין שינויים אלה.
עלות מעבר דירה – גם בהתייחס לרכיב זה לא מצאתי כי הנתבעת זכאית לפיצוי .תקופת השכירות בהסכם השכירות נקבעה מראש לתקופה של שנה אחת בלבד . כך שממילא ידעה הנתבעת כי בתום תקופה זו יהא עליה לפנות את הדירה ולשאת בעלויות של מעבר לדירה אחרת. לא נוכחתי כי דריש ת המשכיר לפנות את הדירה במועד הקבוע בהסכם גררה הוצאות גבוהות ובלתי צפויות לנתבעת ובוודאי לא הוצאות שלא היו צפויות מלכתחילה .

תביעה לפיצויים מוסכמים, פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, פיצוי בגין ימים בהם הדירה לא הייתה ראויה למגורים וכן פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה מהמושכר:
– מצאתי לנכון לדון בכלל הרכיבים הללו במאוחד על אף שבכתב התביעה נתבע פיצוי בנפרד בגין כל אחד מרכיבים אלו שכן מצאתי שאלו עוסקים כולם בהפרת חובותיו של התובע כלפי הנתבעת והנזק שנגרם לנתבעת בשל הליקויים השונים במושכר.
לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהובאו בפניי, עדויות הצדדים וחוות הדעת, הגעתי לכלל מסקנה כי לאור הליקויים שהיו בדירה ואשר תוקנו במהלך הזמן שבו התגוררה הנתבעת ובני משפחתה בדירה ולא טרם כניסתם לדירה כפי שהתחייב התובע בהסכם השכירות, הרי שנפגעה בחלקה הנאתה של הנתבעת מהמושכר באופן שיש בו כדי לחייב את התובע בתשלום פיצוי לנתבעת.
בשים לב לכך שהנתבעת התגוררה בכל תקופת השכירות בדירה , היא ובני משפחתה ובחרה שלא לבטל את הסכם השכירות ולעזוב את הדירה בשל הליקויים שהתגלו בדירה, הרי שהפיצוי בגין אובדן ההנאה במושכר יחושב באופן חלקי ויחסי לדמי השכירות החודשיים. והפיצוי יהיה בתשלום דמי שכירות מופחתים אשר יתאימו למצב המושכר, אילו הייתה יודעת הנתבעת מלכתחילה על הליקויים שהתגלו בפועל.
הוכח על ידי הנתבעת כי אכן הייתה בעיית רטיבות במקומות שונים בדירה וכן כי בשל תקלות בצנרת המים והביוב הוצפה הדירה, כמו כן מס' פעמים אירעו תקלות חשמל בשל קצרים במערכת החשמל, אין ספק שליקויים אלו היו יכולים להימנע אם התובע היה פועל לתיקון הליקויים במושכר ומתחזק את המושכר באופן ראוי.
בהתחשב בכך שהליקויים העיקריים שהוכחו על ידי הנתבעת הינם ליקויי רטיבות ותקלות במערכת הביוב והחשמל בדירה הינם ליקויים אשר בהכרח מהווים מפגע ויש בהם כדי לפגוע באופן ממשי בהנאתו של שוכר מהמושכר, ובשים לב לכך שהתובע פעל לטובת תיקון חלק מהליקויים בהתאם לחובתו על פי הדין ועל פי ההסכם, הרי שעל דרך האומדנה אני קובעת כי הפיצוי שיש לפסוק לנתבעת הינו בגובה של 15% מדמי השכירות שעמדו על סך של 84,000 ש"ח למשך שנת השכירות, מכאן שהפיצוי שאני פוסקת הינו בסך של 12,600 ש"ח וזאת בגין אובדן הנאה מהמושכר ועוגמת הנפש שנגרמה לנתבעת.

סיכום

התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כך שמחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 2,900 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה שכנגד מתקבלת אף היא בחלקה כך שהתובע ישלם לנתבעת סך של 14,115 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
התובע רשאי לקזז מהסכום אותו חויב לשלם לנתבעת את הסכום שפסקתי לחובת הנתבעת.
לאור מסקנותיי והכרעתי אינני עושה צו להוצאות לטובת מי מן הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

 

כתיבת תגובה