פסקי דין – שטר חוב # 2


מנשרוב נ' אדלר

בפני
כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס

התובעת

מירב מנשרוב ת"ז XXXXXX770

נגד

הנתבע

חיים אדלר ת"ז XXXXXX894

פסק דין
בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 25,000 ₪.
התובעת, בעלה, וחמשת ילדיה שכרו דירת מגורים ברחוב סרלין 18 בחולון שהייתה בבעלות הנתבע (להלן: " הדירה" או "המושכר"), והתקשרו עמו בחוזה שכירות. במהלך תקופת השכירות הסתבר כי בדירה ליקויים משמעותיים : היעדר זרם מים חמים , רטיבות רחבת היקף שהחלה עם פרוץ הגשמים וח דירה של מים למקומות שונים בדירה. בתביעה שלפניי מלינה התובעת, בעיקר, על סירובו של הנתבע לתקן את הליקויים במהלך תקופת השכירות.

העובדות:
עיקרי העובדות אינם שנויים במחלוקת:
ביום 24.7.2012 חתמו הצדדים על חוזה שכירות בלתי מוגנת לתקופה של שנה, מיום 1.10.2012 ועד 30.9.2013. חוזה השכירות כלל סעיף אופציה להארכת הסכם השכירות בשנה נוספת. חוזה השכירות מסדיר חלק מהחובות והזכויות של כל צד ובהן חובתם של השוכרים לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 5,400 ₪ וכן חובתם לשאת בכל התשלומים השוטפים דוגמת מיסי ועד הבית, מיסי עירייה וכדומה. כמו כן נדרשו השוכרים להפקיד בידי המשכיר, בין היתר, סכום של 20,000 ₪ וכן, שטר חוב בסך 60,000 ₪ כבטוחות למילוי התחייבויותיהם על פי ההסכם. בסמוך לאחר כניסת התובעת ובני משפחתה לגור בדירה הסתבר כי ישנה בעיה בלחץ זרם המים החמים. לאחר דין ודברים נעתר הנתבע לשפר את לחץ המים באמצעות התקנת צינורות חלופיים שהותקנו על פני הקירות בפנים הבית. בהמשך, משהחלו לרדת גשמים בעונת החורף, הסתבר כי מי הגשמים חודרים לדירה ומטפטפים בתוך הבית וכן נוצרו כתמי רטיבות גדולים על הקירות והתקרות בדירה. לצד אלה הייתה קיימת גם נזילה בשירותים אשר ניסיונות תיקונה על ידי אינסטלטור לא צלחו ולא היה ניסיון נוסף של הנתבע להביא לתיקון הנזילה לכל אורך תקופת השכירות.

מספר חודשים לפני תום שנת השכירות החליט הנתבע להציע את הדירה למכירה ולבסוף, עזבו התובעת ובני משפחתה את הדירה לפני תום שנת השכירות הראשונה (כחודשיים לפני תום השנה וללא מימוש סעיף האופציה).

טענות התובעת:
א. צנרת הדירה סבלה מלחץ מים נמוך מאד שהתגלה ברגע המעבר לדירה. עד כדי כך שהדבר מנע מבני המשפחה את היכולת להשתמש במים לשימושים מסוימים. תיקון התקלה חייב את התובעת ובני ביתה להיות נתונים לעבודות ושיפוצים שנעשו בפנים הדירה ונמשכו על פני תקופה ארוכה ועוד קודם.
ב. נזילה בשירותים, עליה התריעה התובעת מספר פעמים, לא תוקנה.
ג. גשמי החורף חדרו לדירה וגרמו לרטיבות ופגיעה בחפצים שונים השייכים לתובעת. פניות התובעת לנתבע בבקשה לפעול לאיטום ומניעת הנזילות והרטיבות לא נענו על ידי הנתבע.
ד. התובעת נדרשה לפנות את הדירה במועד מוקדם למועד תום ההסכם בשל החלטתו של הנתבע למכור את הדירה, מבלי שניתנה לה שהות מספקת למצוא מדור חלופי כשהיא מצדה ביקשה להישאר עד תום תקופת השכירות.
ה. עובר לעזיבת התובעת את הדירה, הנתבע דרש כי הדירה תהיה זמינה להצגתה בפני רוכשים פוטנציאלים ולעיתים הגיע להציגה מבלי להודיע על כך לתובעת מבעוד מועד.

על כן, התובעת מבקשת לפצות ה על נזקים מוחשיים שנגרמו לה, כגון החלפת מזרון שנרטב וכן לפצותה על המטרד שנגרם לה עקב התנהלות הנתבע וכן עוגמת הנפש שהתנהלותו הסבה לה.

טענות הנתבע:
א. הנתבע סבור כי לא היה מחויב כלל לתקן את לחץ המים בדירה מאחר ועל פי הסכם השכירות התובעת ויתרה על כל טענה לגבי פגם בדירה. ההיפך הוא הנכון – התובעת היא שביקשה לעזוב את הדירה בשל פגם גלוי במושכר. אף על פי כן, לטענתו, תיקן את הליקוי.
ב. הנתבע לא דרש את פינויה המוקדם של התובעת עובר למועד סיום ההסכם. הנתבע נעתר לבקשתה לעזוב את הדירה ואף החזיר את השיקים עבור חודשי השכירות שנותרו.
ג. הנתבע מכחיש כי רוכשים פוטנציאלים הגיעו לראות את הדירה ללא תיאום עם התובעת. הוא טוען כי התיאום נעשה על ידי המתווך ששיווק את הדירה מטעמו.
ד. התובעת הוציאה מהדירה רהיטים וכדומה השייכים לנתבע שהיו בנכס בהתאם לחוזה השכירות.
ה. הנתבע לא התייחס בהגנתו לסוגיית הרטיבות הנרחבת בדירה. אך בעדותו בבית המשפט הודה כי יתכן ולאחר גשמי החורף נוצרה רטיבות בפנים הדירה.

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את הצדדים, למדתי את כתבי הטענות על נספחיהם, וכן צפיתי בסרטונים שהציגה התובעת בדיון במחשב הנייד שלה, ביחס לליקויי הרטיבות שהתגלו בדירה, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ניתוח חומר הראיות מלמד כי הנתבע לא מילא כיאות אחר חובותיו החוקיות כמשכיר נכס. הנתבע התנער מחובה בסיסית ועקרונית בקיום חוזה שכירות והיא שמירת הדירה במצב ראוי למגורים .
התובעת שילמה דמי שכירות לא מבוטלים עבור שכירת הדירה. לצד זכותו של בעל הנכס – הוא הנתבע, ליהנות מפירות קניינו , וזכותו לגבות דמי שכירות עבור השימוש וההחזקה על ידי השוכר, עליו למלא אחר חובותיו כמשכיר , בין אם חובות אלו הוסדרו במפורש בהסכם השכירות, בין אם נקבעו בחוק השכירות והשאילה , תשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה"). בענייננו, יש להציב לנגד עינינו את הוראת סעיף 7 (א) לחוק השכירות והשאילה, המורה כך:

"(א)המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן — פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז–1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר".

ניתוח מארג הראיות מלמד כי התובעת ובני משפחתה איבדו את ההנאה מן המושכר, אף אם לא באופן מלא, ויתרה מכך, ספק אם הפיקו את המינימום ממה שהיה אמור להיות בעבורם קורת גג מגוננת, עליה שילמו לנתבע במיטב כספם. התמונות שהוצגו בפני, לא השאירו מקום לספק כי חדירת מים גרמה לנזילה של מים ולרטיבות שאף הובילה להיווצרותו של עובש. כל אלה פגמו באופן אקוטי באפשרות של בני המשפחה של התובעת לגור בדירתה מוגנים מפגעי מזג האוויר.

סעיפי החוזה, אשר אף אם הוקראו לתובעת, אינם פוטרים את הנתבע (המשכיר) מחובותיו. במקרה דנן המשכיר לא מילא את חובתו לתקן ליקויים בדירה. חובת תיקון זו מעוגנת, בין היתר, בהוראת סעיף 7 לחוק השכירות והשאילה וכן נגזרת מעקרון תום הלב הכללי. כך הוא בפרט, כאשר הליקויים הנדונים לא היו גלויים לתובעת במעמד החתימה על חוזה השכירות. כך, אף אם התובעת פתחה ברזים ויכלה להתרשם מעוצמת זרם המים. הנתבע איננו טוען כי צוין בפני התובעת באופן מפורש כי קיימת בעיה בלחץ זרם המים . אמנם הנתבע פעל לפתרון בעיית זרם המים על ידי הזמנתו של איש מקצוע מטעמו, אך הלה הציע פתרון פרוביזורי אשר פתר את הבעיה רק באופן חלקי .

אף מתמלילי השיחות בין הצדדים שצורפו לכתב התביעה עולה בבירור כי בעיית הנזילות בדירה לא תוקנה וכי הנתבע נמנע בעקביות מלתקן אותה. כך, גם לאחר חלוף עונת הגשמים הודה הנתבע כי הנזילות אירעו אך כעת עם בוא האביב ולאור כוונתו למכור את הנכס אין צורך לדון שוב בתיקון הנזילות. לצד דברים אלה הבהיר הנתבע לתובעת כי אין בכוונתו להסכים לסיום ההתקשרות קודם למועד שהוסכם בהסכם השכירות אלא אם ימצא רוכש לדירה בתוך תקופת ההסכם. עוד עולה מתמלילי השיחות כי הנתבע ביקש למזער ולהקטין את גודל המצוקה של התובעת ובני ביתה וביטל את תלונותיה במשיכת זמן ובתשובות מהן עולה כי הרטיבות איננה פתירה.
הנתבע חזר והציע לתובעת לאגור את המים במכלי פלסטיק ולהתמיד לרוקן אותם בתדירות גבוהה וכן לנגב ולספוג את המים במגבות וסמרטוטים. אם כך, הנתבע אמנם הכיר בקיומה של הבעיה אך התנער מלקדם פתרון שיאפשר לבני הבית ליהנות מן המושכר.

שאלת גובה הנזק
נוכל כל האמור והמפורט מעלה, אני סבורה, כי יש לאמוד את אובדן ההנאה של התובעת ובני משפחתה מן השימוש הסביר במושכר , במשך תקופת השכירות (עשרה חודשים) בסכום של 1,800 ₪ לחודש (וסך הכל סכום של 18,000 ₪). סכום זה עולה כדי שליש משכר הדירה החודשי החוזי. לא הוכח לי ולא שוכנעתי , כי מזרן סרטה (עמינח) נפגם כתוצאה מן הרטיבות בדירה , באופן שלא מאפשר בו כל שימוש. כן לא הוכח לי, בחוות דעת מומחה מתאים, כי שווי הספרים בדירה, אשר ניזוקו, על פי הנטען, כתוצאה מליקויי הרטיבות, מוערך בסך של 8,000 ₪.

סיכום הדברים:
אני מקבלת את התביעה בחלקה, כדלקמן:
א. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 18,000 ₪, עבור אובדן הנאה חלקי בשימו במושכר. במידה וסכום זה לא ישולם במועד, הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ב. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 1,400 ₪ בגין הוצאות משפט (הוצאות תמלול, העתקת תמונות, החזר אגרה (חלק יחסי) והוצאות הדיון). במידה וההוצאות לא תשולמנה במועד, הן תישאנה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים באמצעות פקיד מסירות.
התובעת מסרה גם מספר פקסימיליה ולכן יישלח אליה פסק הדין גם באמצעי זה (03-XXXX642).

ניתן היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

 

כתיבת תגובה