בפני
כב' השופט הרווי גרובס

התובעת

נילי בראון

נגד

הנתבע

בנימין כהן

פסק-דין

1. התובעת עותרת לסכום של 13,897 ₪ כפיצוי בגין הפרת חוזה שכירות לפיו הנתבע שכר את דירת התובעת במשך מספר שנים עד פינוי הדירה בפברואר 2013.
הסכום בנוי כדלקמן:
א. שיק לדמי שכירות ממאי 2011 שלא כובד – 3,600 ₪.
ב. חלק מדמי שכירות לחודש אוקטובר 2012 שלא שולם – 550 ₪.
ג. כנ"ל בחודש דצמבר 2012 – 600 ₪.
ד. שכירות עבור חודשים פברואר 2013 – 3,600 ₪.
ה. תשלומים עבור מים וחשמל שלא שולמו לחברת הניהול – 1,947 ₪.
ו. תשלום דמי שכירות לחודש ימים עקב אי הודעה מראש
על פינוי – 3,600 ₪.

2. ביום 13.02.13 התובעת דרשה פינוי הדירה עד סוף חודש פברואר ועוד דרשה שהנתבע ישלם 3,600 ש"ח בגין חודש שכירות והפרשי שכר של 1,150 ₪.
בעת הדיון ביום 25.11.13 התובעת אף אישרה שלו הנתבע היה משלם את החוב של 4,750 ₪ היא לא הייתה מגישה את התביעה (עמ' 1 שורות 14-15).

3. יאמר מיד שבעת הדיון ביום 25.11.13 עדותה של התובעת הייתה מבולבלת ולא עקבית.
למשל היא דורשת כסף עבור חשמל מאת הנתבע בגין חודש מרס 2013 כאשר הוא פינה את הדירה בסוף פברואר. כמו כן לא זכרה עובדות בסיסיות.

4. גם בעלה של התובעת מסר עדות והתברר כי רוב הזמן הוא ניהל את עניין השכירות מול הנתבע.
הוא עמד על כך שלפי הדיווחים של חברת הניהול היה שימוש בפועל של הדירה בחודש מרס.
ניכר הדבר שלא היו בידי התובעת ובעלה פרטים מסודרים לגבי העתירות.

5. הנתבע ואחיו העידו. הם העלו מספר טענות. הטענות התייחסו בעיקר למצב הפיזי של הדירה שנמצאת בבית מלון מנדרין. בין היתר נטען כי הנתבע בעצמו ביצע מספר רב של תיקונים לדירה והסכומים לא הוחזרו לו, שלא ניתן היה להשתמש במרפסת הדירה ע קב צו של העירייה וכי עקב שריפת במלון נאלץ הנתבע לעבור במשך שבועיים לבית מלון סמוך והנתבעת לא זיכתה את החשבון.

6. חמישה ימים אחרי סיום הדיון התובעת פנתה לבית המשפט וביקשה להשלים ראיות ולהגיש מסמכים נוספים ובעיקר נתונים יותר ברורים של מערכת הכספים בין בעלי הדין.
על מנת לאפשר לנתבע להתמודד עם הטענות החדשות, בית המשפט החליט לחדש את הדיון תוך ציון כי על התובעת, בכל מקרה, לשאת בתוצאות הדיון הנוסף.

7. הדיון התחדש ביום 07.07.14 .על פי הנתונים שסופקו על ידי התובעת, החוב האמתי של הנתבע מסתכם ב-26,072 ₪ – אם כי נאמר בדיון שאין התובעת עותרת לכל סכום מעבר לתביעה המקורית.
על פי הנתונים, הנתבע מידי פעם לא שילם את דמי השכירות מ-2010 אולם אף שהסתבר חוב משמעותי התובעת חזרה וחידשה לו את חוזי השכירות 3 פעמים.
בעלה של התובעת הוסיף:
"היו בינינו יחסים סבירים והיו לו הרבה בעיות אישיות בריאותיות….. לא מיהרנו להוציא דייר והיחסים בינינו היו סבירים" (עמ' 5 שורות 20-21).
אולם ,ניכר הדבר , שבסוף הדיון בעלה של התובעת גילה יחס פחות עדין לנתבע וטען:
"אני טוען שהוא לא מדבר נכון לגבי האירוע המוחי. הוא משחק אותה" (עמ' 7 שורה 26).

8. הנתבע התקשה להשיב לשאלות בית המשפט אך אחיו דיבר בשמו.
לדבריו, הנתבע תיקן מספר רב של דברים בדירה וזאת תמורת הפחתות מוסכמות של שכר הדירה. כמו כן, אחרי ששיק אחד חזר הסכום הועבר בהעברה בנקאית והוגש מסמך לתמוך בטענה זו.
עקב שריפה במלון הנתבע נאלץ לגור במלון אחר ושילם 250 ₪ ליום במלון הולצמן במשך כעשרה ימים.
כמו כן הנתבע במרס 2012 תיקן מזגן תמורת 2,530 ₪ ולא קיבל על כך זיכוי.
הנתבע גם תיקן נזילת מים בדירה ואף החליף ברזים. בעלה של התובעת לא פסל טענות אלה בדיון ביום 25.11.13 ואף אישר שי ש להפחית מהחוב סכום של 900 ₪ ששולם ב-21.11.12.
עדותו של אח הנתבע הייתה כי כל פעם הובטחו קיזוזים אך בפועל הדבר לא נעשה.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

א. כללית עדויות התובעת ובעלה לא היו ברורות ועקביות, וחובה עליהם להוכיח כל סכום מסכום התביעה והם לא עמדו בנטל.

ב. באשר לדמי שכירות לחודש פברואר 2013, מגיע לתובע הסכום של 3,500 ₪.

ג. לא מגיע לתובעת כל סכום עבור שירותים וחשמל.
חלק מהסכום מתייחס לחודש מרס 2013 שבו התובע לא היה בדירה.
חלק מהסכום מתייחס ל"הפרשי צריכה בין 7/12 עד 12/12" והנתבע הגיש מסמך שאין חובות עד 31.12.12 כלפי חברת הניהול.

ד. מקום שבו התובעת ביום 13.02.13 דורשת פינוי בסוף החודש אין לה זכות לדרוש דמי שכירות לחודש נוסף בגין אי מתן הודעה מראש.

ה. מקובל עלי שמדי פעם הנתבע לא השלים את כל דמי השכירות, ועתירה זו מתקבלת – 1,150 ₪.

ו. על סמך הנתונים לתובעת מגיע סכום של 4,650 ₪ אולם מסכום זה יש לקזז את הסכום שהנתבע נאלץ לשלם למלון הולצמן, זמן שלא ניתן לגור בדירה – 1,250 ₪.
ועוד 900 ₪ ששולם על פי דברי בעלת התובעת :על כן מגיע לתובעת 2500 ₪

10. באשר להוצאות הדיון:
עקב ניהול הדיון הרשלני של התובעת, הנתבע נאלץ להגיע לבית המשפט פעמיים עם אחיו. בגין כך יש להפחית סכום של 750 ₪ מסכום פסק-הדין.

11. לאור האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום שש 1750 , ₪ וזאת תוך 30 יום.
אם לא כן, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' אב תשע"ד, 29 יולי 2014, בהעדר הצדדים.